ההיסטוריה של התווים

בזמן הכנסיות היו שרים במקהלה ומנגנים בעוגב. היו שרים שיר ומסמנים אותו לפי ה-A B C.

לפי המילים היו נותנים שם ל"תווים". כאשר היה המנצח אומר :"ב" (עם סגול) ידעו מהיכן להתחיל לשיר.

כל זמן ששרו בקול אחד לא היו עם זה בעיות ,אבל כשרצו לשיר בשני קולות או רצו לשלוח למקום אחר באירופה את השיר, היה צורך בכתיבת התווים, ואז ישבו הנזירים ורשמו סימנים לפי הגובה:

הם היו מסמנים חיצים למעלה או למטה, ואם שני תווים היו זהים חיברו אותם בקו עליון.

אחדים מהסימנים אינם ברורים עד היום, אבל את הרוב פענחו.

בתקופה מאוחרת יותר סימנו קווים בכדי לדעת היכן נימצא כל תו ותו. בתחילה היו 6 קווים, אחר כך 4 אבל כיום יש לנו את החמשה - 5. אין הסבר לכך עד היום 😊

את מפתח סול ומפתח פה סימנו בכדי לדעת מהיכן להתחיל (כי שרו כבר בשני קולות) אז החליטו שבמפתח סול עולים למעלה, ומפתח פה יורדים למטה .שני המפתחות יכולים "לגלוש" האחד אל השני.